במסגרת שאלה לאתר של פראנה יוגה – "למה מתחילים את התרגול באימון נשימות בשיטת ויג'ננה יוגה?" הנה מה שעניתי – כל מי שקרא את היוגה סוטרה של פטנג'לי על שמונת איברי היוגה יודע שהאיבר השלישי הוא אסאנה – תנוחה, הרביעי הוא פראנהיאמה – תרגול נשימתי, ורק לאחר מיכן מגיעים לשלבים המתארים את המדיטציה.
בשיעור של שיטת ויג'ננה, אנו בעצם מתרגלים את הסדר ההפוך – מתחילים בישיבה, ממשיכים לתרגילי נשימה ואז מגיעים לתרגול הפיזי של האסאנה, מדוע?
ההבנה היא שלנו כמתרגלים מערביים אשר חיים לגמרי בתוך העולם [ לא פרשנו למערה..] ומגיעים לתרגול החד\דו\תלת שבועי שלנו, הגוף הוא המכשול העיקרי והראשוני.
לכן, מרב שיטות היוגה המוכרות במערב שמות המון דגש על תרגול האסאנה למרות ששוב ביוגה סוטרה של פטנג'לי מוקדשים לכך רק שלושה פסוקים מתוך 180 סה"כ.
לכן מתוך הנחה זו ובהבנה שרובנו מגיעים לתרגול שלנו בתוך מירוץ החיים, אחרי עבודה ולפני ילדים וכו', יש צורך להיכנס באופן אחר אל תרגול האסאנות. יש צורך "לנחות".
הישיבה בהתחלה באה לאסוף אותנו ולמקד. ליצור איכות ראשונית של התבוננות המזהה את האיכות העכשווית שלנו. איפה אנו נמצאים. רק ללוות את האיכות הזאת.
לאחר מכן, תרגול הנשימות עובד על מספר רבדים – אימון הנשימות הוא קודם כל אימון מעצים.
פראנה היא גם נשימה וגם אנרגיית החיים.
התרגול של פראנהיאמה הוא מייצר חיוניות, חום, אנרגטיות וכמו כן עובד על טיהור וניקוי של מערכת הנשימה שהיא המנוע האנרגטי של הגוף.
בנוסף, תרגול נשימתי מכוון למיקוד. התודעה נאספת לעבר הנשימה, הכיוון שלה, הנפח שלה, המקצב שלה וכו'.
כשאני ממוקד ברציפות לעבר העוגנים התודעתיים האלה איכות התודעה משתנה. התודעה הופכת בהירה יותר, יציבה ורחבה, כמעט חלבית באיכותה.
לבסוף, אנו מוספים לאימון הנשימתי את האימון במערכת הואיוז [מרחבים, תאי נפח בגוף] אשר מייצרים מודעות אחרת לגוף.
לכולנו ברור שהגוף שלנו הוא נפח אך לרוב אנו לא חשים אותו כך אלא כשטוח – בטן, גב, רגל, יד, בעוד שהחוויה האמיתית היא שאין בטן וגב אלא יש את הנפח שנמצא בניהם.
בעזרת נשימה מודעת אל מרחבי הגוף, מתרחשת התעוררות של הגוף מבפנים. לא כפעולה פיזית חיצונית אלא מתוך נפח נשימתי תודעתי מתרחב.
היכולת באמת לחוש את הגוף מבפנים ולתת לזה אח"כ להוליך אל התנועה אל התנוחה אך ממקום אחר.
באיכות מבוססת של חיבור ומרכז עם פחות פוטנציאל להתפזרות בעקבות האפקטים הפיזיים של התנועות והתנוחות.
ולכן כשנגיע לבסוף אל התרגול הפיזי נגיע אליו מוכנים הרבה יותר לתנועה מודעת ולא רק לתרגול פיזי.
לתרגול של "הגבלת תנודות התודעה" ולא רק מתיחת הגוף.
